אפרת רובינשטיין היא אמנית חזותית הפועלת בתל אביב, אשר עבודתה מתפתחת במפגש שבין ציור, מדיה מעורבת, תרבות חזותית ותיאטרון של הגוף. שפתה הציורית נעה על הציר שבין הפיגורטיבי לפנטסטי, בין אינטימיות לחשיפת־יתר, ובין פגיעות פסיכולוגית למופע קרנבלי. באמצעות ציור היא בונה יקומים חזותיים רוויים בעודפות, זוהר, חרדה, תשוקה והומור אפל, שבהם הגוף חדל להיות ישות יציבה והופך לזירה מתמדת של תחפושת, פרפורמנס והתהוות.

עולמה של רובינשטיין מתקיים במרחב לימינלי שבין הקרקס, מועדון הלילה, חדר ההלבשה והאגדה. זהו מרחב שבו הבימתי והאינטימי חדלים להיות קטגוריות נפרדות, והחוויה האישית נטענת באיכויות של מופע ציבורי. דימויי נשיות, פיתוי, משחק ועודפות מופיעים בעבודותיה לא כמוטיבים איקונוגרפיים בלבד, אלא כמנגנונים שבאמצעותם היא בוחנת את היחסים שבין תשוקה, הזרה, פגיעוּת וזהות. הגוף בציוריה מצוי תמיד במצב של השתנות; הוא עוטה מסכות, מחליף תפקידים, מתפרק ונבנה מחדש, כאילו עצם ההתחפשות היא תנאי לקיומו.

​

בר פליבצקי היא ציירת ורשמת שעבודתה נעה במרחב שבין הסטודיו לארכיון, בין המודל החי לבין ההיסטוריה של הדימוי. פרקטיקת העבודה שלה משלבת ציור פיגורטיבי, תולדות האמנות ותיאוריה קווירית, ומבקשת לבחון כיצד הגוף מתהווה דרך מבט, תשוקה וזיכרון תרבותי. עבורה, הרישום אינו אמצעי ייצוג בלבד אלא מנגנון של מחקר; פעולה שבאמצעותה היא אוספת, ממיינת ומרכיבה מחדש ידע הומו־צנטרי, בעוד הארוטיקה עצמה מתווכת דרך איכות הקו, משיכות הפסטל, החומר והמחווה הציורית.

פליבצקי מתארת את ציוריה מן החיים כ”תרגיל אקרובטי” וכ”משחק פגאני” – פעולה שבה הציור חדל להיות תיעוד והופך למפגש גופני. היא מציירת בעיקר בפסטל, פחם ועיפרון, ומתייחסת אל האנטומיה לא כאל מערכת של פרופורציות אלא כאל שפה של יחסים. מתוך הדיאלוג האילם שבין הציירת לבין היושב, בין המייצג לבין המיוצג, היא מפרקת ומרכיבה מחדש את המכונה המורפולוגית האנושית, עד שהבשר חדל להיות אובייקט של התבוננות והופך לאתר של השלכה, הזדהות ותשוקה. ציוריה מתפקדים כגלעדים של כמיהה אל הגוף הקווירי – גוף שאינו יציב, אלא משטח של השתקפויות, כמעין כדור מראות המפצל כל זהות לאינספור אפשרויות של קיום.

​

​אנה שרון פועלת במפגש שבין אמנות, תיאוריה ביקורתית, פילוסופיה וכתיבה. היא בוגרת בהצטיינות של Goldsmiths, University of London, שם למדה אמנות והיסטוריה של האמנות, ובעלת תואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות מבצלאל. עבודתה משלבת מחקר ויצירה, ומתמקדת בשאלות של זהות, זיכרון, מיתולוגיה ויחסי הגומלין בין דימוי וטקסט. כאמנית הציגה את תערוכת היחיד Embryonic בגלריית ZEZEZE Architecture, וכתיבתה פורסמה בכתבי עת ובספרים לצד פרסומים במגזינים בינלאומיים ובהם Dazed ו-Metal Magazine. כיום היא מנהלת את גלריית Projects Parterre בתל אביב ומשמשת כעוזרת אוצרת במוזיאון פתח תקווה לאמנות, שם היא עוסקת בפיתוח תערוכות ובמחקר אוצרותי.

​​