Dani Karavan
Meditations on war and peace...
14.02.2026 - 06.06.2026
From left to right: Meditations on peace Series - 12 original drawings on paper, four original prints: Spiral, Homage to Emil Grunzweig, Gates of Heaven, Time (Blue), And a sand printer by Roy Brand that prints the symbols of the Peace series.
Twins – Earth Sculpture, 2014–2021, Compacted earth, plant fibres, and straw, 36 × 36 × 36. Installation view by Hadas Hay.
For the present exhibition, five years after Karavan’s death and five years after the founding of Parterre, we chose chamber works: works created by hand, or works that can be cupped like a jewel in the palm of one’s hand. These are works that deal with war and peace, destruction and creation—arguably the central axes of our being here; works that are deeply local yet also universal—and these, too, are axes of our existence.
The sculpture Twins presents two stairways made of compacted earth, fiber and straw, using a technique reminiscent of the early cooperative-village houses. Sand and earth sculptures marking an upward path are a significant element in many of Karavan’s works. From the earth we came and to it we shall return, yet at the same time we also possess the ability to transcend beyond ourselves and this specific place.
עבור התערוכה הנוכחית, חמש שנים לאחר מותו של קרוון וחמש שנים לחלל הפרויקטים פרטר, בחרנו עבודות קאמריות (מלשון חדר), שנוצרו בעבודת יד או כאלה שניתן לחפון כמו תכשיט בכף יד. אלו עבודות העוסקות במלחמה ובשלום, הרס ויצירה — שהם כנראה הצירים המרכזיים של היותנו כאן; עבודות מקומיות מאוד אך גם אוניברסליות — וגם אלה צירים של קיומנו.
הפסל ״תאומים״ מציב שני גרמי מדרגות עשויים אדמה דחוסה בטכניקה שמזכירה את בתי המושבים שהיו עשויים אדמה וקש. פסלי חול ואדמה שמסמנים את הדרך למעלה, מרכיב חשוב בהרבה מעבודותיו של קרוון. מהאדמה באנו ואליה נשוב אבל באותה העת יש בנו גם היכולת לנדוד מעבר לעצמנו ומעל למקום המסוים הזה.
Karavan created the series Meditations on Peace following an invitation from Aryeh (Lova) Eliav, during the agonizing period after the Yom Kippur War. Lova, a thinker and politician of the rare kind who sought not power but hope, found solace in the countless Jewish sources that speak of peace. Karavan was invited to add drawings, and returned with a series of a dozen works in pencil, gold, and blue on paper.
The drawings are extremely basic: a point (“peace” in medieval sources is the simplest or most abstract); a line (separation or compromise); a triangle (the three virtues—justice, truth, and peace); a square (the four Hebrew letters of God’s name and of “peace”); a circle (wholeness); and the repetition of the word “peace” seven times (corresponding to the virtues—peace, well-being, blessing, life, grace, generosity, and compassion). These same geometric forms recur throughout many of Karavan’s sculptural works over the years; they function like a code or DNA from which the symbols of religions and nations are composed.
קרוון יצר את סדרת הרישומים הרהורים על שלום בעקבות הזמנה של אריה (לובה) אליאב, בזמן המייסר שלאחר מלחמת יום כיפור. לובה, הוגה דעות ופוליטיקאי מהזן הנדיר שאינו מחפש שררה אלא תקווה, מצא מזור במקורות היהודיים הרבים מספור המציינים את השלום. קרוון הוזמן להוסיף עבודות רישום, וחזר עם סדרה של תריסר רישומים בעיפרון, זהב וכחול על נייר.
הרישומים בסיסיים מאוד: נקודה (״שלום״ במקורות מימי הביניים הוא הפשוט או המופשט ביותר), קו (הפרדה או פשרה), משולש (שלוש המעלות — צדק, אמת ושלום), ריבוע (ארבעת האותיות של שם האל ושל ״שלום״), עיגול (שלמות), והחזרה על המילה ״שלום״ שבע פעמים (כמספר התכונות הטובות — שלום, רווחה, ברכה, חיים, חסד, נדיבות ורחמים). אותן צורות חוזרות ברבות מעבודות הפיסול של קרוון לאורך השנים והן כמו צופן או דנ״א שממנו מורכבים סמלי דתות ולאומים.
Roy Brand, Sand Printer, Meditations on Peace, xy metal system, wood, sand, diverse technical elements, 250 x 225. Installation view by Hadas Hay
And on the floor—the sand printer by Roy Brand traces Karavan’s basic elements in a serial manner, layer upon layer. Familiar symbols rise from the sand and are quickly erased. The action repeats itself again and again, as if seeking to establish a place, to create a structure and cast meaning into it—and then to erase and return to a clean slate.
In a text titled “Footprints,” Karavan referred to sand as a primal and final substrate: “Once I wrote in the sand that if I had the strength, I would make only one drawing, and the wind would slowly erase it, all of it, everything, and leave nothing—nothing would remain.”
ועל הרצפה — מדפסת החול של רועי ברנד משרטטת אלמנטים בסיסיים של קרוון בצורה סדרתית, שכבה אחר שכבה. סמלים מוכרים עולים מתוך החול ולאחר מכן נמחקים. הפעולה חוזרת על עצמה שוב ושוב, כמו מבקשת לקבוע מקום, ליצור מבנה וליצוק בו משמעות — ואז למחוק, וחוזר חלילה.
קרוון אמר שעבודות האמנות הראשונות שלו היו העקבות שהשאיר בחולות. ובטקסט מאוחר יותר בשם ״עקבות״ התייחס שוב לחול כמצע ראשוני ואחרון: ״פעם כתבתי בחול, שאם היה בי הכוח הייתי רושם רישום אחד בלבד, והרוח אט אט תמחק אותו, את כולו, את הכל ולא תשאיר כלום, כלום לא ישאר״.
The war drawings were never exhibited, apart from their use in the military press in 1967. Karavan accompanied the army forces as a sketch artist for six days along their route—from the conquest of Gaza to El-Arish, Bethlehem, and Jenin. The drawings are informative and include brief explanations. Karavan drew in pen on paper while in motion: fighters, landscapes, and local residents—captured in a virtuoso mix that seizes a moment and a feeling which, before our very eyes, turn into myth or history. Through the darkness and sensory intoxication of battle, Karavan’s naive innocence breaks through—the child who sees how footsteps in the sand become destiny.
סדרת רישומי המלחמה לא הוצגה מעולם, מחוץ לשימושם בעיתונות הצבאית בשנת 1967. קרוון ליווה כרשם את כוחות הצבא במשך שישה ימים במסלולם — מכיבוש עזה לאל־עריש, בית לחם וג׳נין. האיורים אינפורמטיביים וכוללים הסברים קצרים. קרוון רשם בעט על נייר, תוך כדי תנועה: לוחמים, נופים ותושבים — בערבוביה וירטואוזית שתופסת רגע ותחושה ההופכים ממש לנגד עינינו למיתוס או להיסטוריה. מבעד לאפלה ולשיכרון החושים של הקרב מפציע אותו תום נאיבי של קרוון — הילד שרואה גם איך משחק בחול נעשה לגורל.
%202011%2044x30_5.jpeg)
The sculpture Partition, installed in the small chapel-like section of the gallery, combines the feeling of a model with an environment akin to the Negev Monument—Karavan’s first complete masterpiece and one of the most important artworks in Israel. How can an artwork be at once a monument, a landmark, a musical instrument (the tower is perforated like a flute, and the desert wind plays it), and a playful environment? Even for Karavan, the project was exhausting. He refined it from 1963 to 1968, until its order and rhythm were right, and until the weight of the concrete lifted—hovering like a spirit above the desert. The sculptural pieces (Partition, Twins) as well as the prints (Ladder, Gates of Heaven, Spiral) aspire to a moment of revelation. The horizontal line crosses the vertical line, like Jacob’s ladder.
הפסל מחיצה שמוצב בחלל הקטן כמו בקפלה, משלב בין תחושת המודל לבין סביבה כמו אנדרטת הנגב — העבודה המושלמת הראשונה של קרוון ואחת מעבודות האמנות החשובות בישראל. איך עבודת אמנות יכולה להיות גם אנדרטה, גם ציון דרך (לניווט, למשל), כלי מוזיקלי (המגדל מחורר כמו חליל ורוח המדבר מנגנת בו), וגם סביבה משחקית? גם עבור קרוון היה הפרויקט מייגע. הוא ליטש אותו מ־1963 ועד 1968, עד שסדרו ומקצבו היו נכונים, ועד שכובד הבטון התרומם — נטול גוף, אפוף הילה, מרחף כרוח מעל מדבר. כמו ברגע התגלות, הקו האופקי של המרחב, הכובד של האדמה, של החיים כאן ועכשיו, נשזר בקו האנכי המחבר שמים וארץ — כסולם יעקב, מדרגות השכינה. הזמן הרגיל וחווית הזמן החושית לא מתאחדים אלא באים והולכים זה אל זה.
