Wittgenstein
Word Book
220₪

לעבודות של סם קראוס ואדם אלעזרא איכות מתעתעת. רוב הצורות זרות לנו -לא מזוהות, משונות. אבל למעשה הן גם לא לחלוטין מופשטות. הן מצלצלות מוכר - דומות לנעל, בגד, כלי עבודה, עגלת סופר, וילון, איבר. העבודות מבוססות על דימויים שאדם וסם אוספים מהעיר ומהסביבה של הסטודיו שלהם הממוקם סמוך לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב. לכולן יש תכונה מזמינה – לנגיעה, למישוש. הן מהוקצעות ואסופות, אבל הן איבדו את הפונקציונליות שהייתה להן ונותרו כלי ריק.

שם התערוכה 'Busybody' הוא כינוי של אדם שעסוק בעניינים שלא שייכים לו - עיסוק לא ענייני, מיותר או מוגזם. בעברית המונח מתורגם ל'חטטן' והחטטנים במקרה הזה הם האמנים עצמם. נטועים בשכונה שבה הם גם מקומיים וגם זרים, הם מציצים ועוקבים אחרי עוברי אורח, סוחרים ובעלי מלאכה, מלקטים רגעים ומשתמשים בהם כהשראה. התרגום המילולי 'גוףעסוק' הולם את המשיכה שלהם למלאכה ואת העניין שלהם במושגים כמו עבודה ויעילות. הם שואלים: במה גופים עסוקים? מהו עיסוק ראוי, יעיל – שימושי? כשבעצם הם מסורים לעשייה הלא יעילה שהיא האמנות.

האמנים, שפועלים גם בנפרד אבל חברו הפעם לפרויקט אחד, משחקים עם הצמד שימושי-אמנותי. הם הופכים חפצים שימושיים לפסלים: מפתח שוודי מעוקם שנמצא בכיס של "מכנס עבודה",  סולייה ענקית של נעל או ווילון נאה שלא מסתיר דבר. האם האי-שימושיות של החפצים מעלה או מורידה את ערכם? פוגעת בהם או משדרגת אותם? 

כדי לחשוב על השאלה הזו אפשר להשתמש בהבחנה של מרקס בין ערך שימוש לערך חליפין. ערך השימוש מצביע על מידת היעילות של המוצר וערך החליפין מצביע על השווי הכלכלי שלו בשוק. אדם וסם משחקים עם הפרדוקס הכלכלי לפיו לעיתים קרובות ערך החליפין גבוה דווקא כאשר הערך השימושי נמוך וההפך, כמו במקרה של יהלומים ומים. בתערוכה, כשהחפצים הופכים לפסלים ערך השימוש שלהם מתבטל אבל ערך החליפין שלהם עולה, כיצירות אמנות הם מקבלים הילה יוקרתית. אנחנו מסתכלים עליהם אחרת.

שני "תיקים" מנייר פרגמנט כחול נושאים חלקי גוף - שריון ולשון מעץ. הסגנון של התיקים מזכיר מוצרים תעשייתים, הם לא עשוים מג'ינס אבל נראים כמו הג'ינס המוכר לנו עם תפרים לבנים על גבי בד כחול. תשומת הלב שהאמנים מעניקים לפרטים מגלה שלמרות התפיסה שלנו את היצור ההמוני והתעשייתי כזול ובלתי אישי, בתפרים האלו יש קישוטיות ועדינות שממחישה טביעת יד אנושית של אומן בעל-מלאכה. התובנה שכל פריט תעשייתי שאנחנו משתמשים בו ביום יום תוכנן על ידי אדם מסוים עבור אחרים מסקרנת את אדם וסם, ובעבודתם הם עוקבים אחר טביעת היד האנושית שבדברים ואחר היחסים ההדוקים בין אמנות, עיצוב ומלאכה.

התערוכה חוקרת  את היחסים האינטימיים שקיימים בין בני אדם לחפצים בתרבות שלנו. הקרבה וההתאמה בין התיק לאיבר שהוא נושא, עד לרמה שקשה להבחין מה זה מה - מסמלת את האופן שבו חפצים היום נוצרים מתוך מחשבה על "חווית משתמש" ועל התאמה לגוף, כמו למשל עכבר ליד, כאשר בהמשך הגוף עצמו מפתח התאמה לחפץ וכמו במקרה של העכבר, מייצר תנועה חדשה שנלמדת ונהיית טבעית ליד. החפץ נוצר כדי להתאים למידת האדם אבל האדם בתורו מתאים עצמו לחפץ.

שני הדפסים תלוים על הקירות ומגלמים מוטיבציה נוספת של האמנים. אלו הדפסי רשת עם דימוים של חפצים יומיומיים שמונחים על הדף בפיזור, וללא היררכיה. הכל יפה וחשוב באותה מידה, והדימויים מזינים אחד את השני. יש יופי באקראיות ואולי אין אקראיות בכלל. הכל קרוב ואינטימי. הכל שימושי. הגופים (האנושיים והלא אנושיים) משילים חלק מהפונקציות הקודמות שלהם אבל לובשים חדשות, כל הזמן משתנים, מתרחבים, גדלים, נוזלים, מתעבים ומתרפסים. תמיד יפים.